מסאי מרה, קניה. נובמבר 2001
התמזל מזלי וחייתי שנים בלב ליבה של הסוואנה האפריקאית, בשמורת המסאי מרה שבקניה. שנים שבהן הדרכתי ספארי לילה, בשימוש עם ציוד לראיית לילה. העבודה אמנם היתה בלילה, אחרי ארוחת הערב, אבל במשך היום עקבתי אחר פעילותם ותנועתם של בעלי החיים, בעיקר אריות, כדי שאוכל למצוא אותם בערב עם התיירים.
אחד מהדברים המדהימים ביותר בסוואנה האפריקאית בלילה היה במבחינתי הקולות. בלילה, נשמעים הקולות טוב יותר ולכן גם משחקים תפקיד חשוב בתקשורת בין בעלי החיים. שאגת אריה, שאחריה נשמעים קולותיהם של הצבועים, אולי איזה תן שקרה לבת זוגתו או נביחות של עדרי הזברות, הם סימפוניה מושלמת.
בכל ספארי, בערך בזמן הנכון של הפסקת שוקו חם להתחמם, היינו מנסים למצוא את דרכינו לאחת משלושת משפחות האריות שחיו בקרבת הלודג' שבו חייתי. אם התמזל מזלינו, היו אלא פורצים בשאגות אדירות. אם מישהו מכם פעם זכה לשמוע אריה שואג, אתם יכולים להבין על מה אני מדברת. לצערי הרב, למרות הגישה לסרטי טבע רבים, עדיין האדם הממוצע מקשר את האריה של MGM כאילו היה אריה שואג. האריה ההוא אומנם עושה תצוגת תכלית יפה של שיניו אבל הוא יותר מפהק משואג. אריה שואג (כמו בתמונה) מוציא את כמות האויר הגדולה ביותר בצורה המהירה ביותר שהוא יכול. זהו מאמץ אדיר הניכר ביותר על כל אחד משרירי גופו, שאגה כזו, אם נשמעה מקרבה רבה בכיוון הנכון של הרוח, אינה רק נשמעת אלא היא מורגשת בכל הגוף. ואם אי פעם היית ליד אריה שואג בלילה, זו חוויה שלא תישכח לעולם.
באחד הלילות מצאנו את משפחת האריות הקרובה ללודג' בערך בזמן הנכון לכוס שוקו חמה. לפתע נראתה התרגשות אדירה בין חברי הקבוצה ואריה גדול, זכר שלא הכרתי כלל עד אז, הגיח מתוך החשיכה. הדקות הבאות היו מפתיעות ביותר. הכרתי היטב את שני הזכרים הדומיננטים של הקבוצה הזאת והאריה שהתקרב היה אריה שונה. ציפינו לראות התרגשות יותר תוקפנית, הרחקת האריה מהקבוצה ואולי קרב ראוי לשמו. אבל הזכר הדומיננטי שהיה לידינו ושתי הלביאות שאיתו התחילו להתחכך באריה הזר כאילו היה בן משפחה שלא ראו זמן רב. מאינה, השוטר המלווה של הספארי, שהכיר את הקבוצה כמה שנים יותר ממני אמר שכשהקבוצה התגבשה היו לה שלושה זכרים דומיננטים ואחד נעלם. הנהגים קראו לו "הדוד הנודד" כי תמיד היה נראה שהנדודים קוראים לו. יתכן שזהו הדוד שבה לבקר, ומשפחתו קיבלה אותו בחום והתרגשות.
