הכל עניין של תזמון

סהרה, מרוקו. מרץ 2010

לאחר שנים שאני מסתובבת באפריקה השחורה, נשלחתי על ידי החברה שאני עובדת בה להכיר את מרוקו. מרוקו העצומה והפוטוגנית פתחה את שעריה באחת, היה לי קל להכיר את הדרכים ולהסתדר למרות שאיני דוברת אף אחת והשפות המתבקשות בה, ההיסטוריה נקלטה מהר והמצלמה עבדה במרץ. אבל דבר אחד דרש תשומת לב אדירה ולימוד מהיר- תזמונים נכונים. ביום שבו הטיול שלנו יוצא את זגורה דרומה לכיוון חולות הסהרה, התזמון חשוב מבכל יום אחר. מצד אינך רוצה להגיע מוקדם מידי מכוון שהטמפרטורה קשה מנשוא, בעיקר בשיא העונה שלנו, מצד שני אינך רוצה להפסיד הליכה טובה על הדיונות האדירות ותצפית טובה לכיוון השקיעה. כמו הרכבת פזל רב חלקים, היה צריך לבנות את היום וליפול בזמן על המאהל שבו אנחנו מתמקמים בלילה. אני לא המדריכה הראשונה שמדריכה במרוקו, גם לא בחברה שלנו ועימי צוות מרוקאי מיומן ובכל זאת, התזמון ברמה כמעט מוחלטת נמצא בידיו של המדריך ומורכב מהרבה החלטות קטנות לאורך היום. בפעם הראשונה שהגעתי למאהל הנפלא של נג'י בשגגה, הגענו בתזמון מושלם. הנחנו את מיטלטלינו המעטים באוהל ויצאנו לטפס את הדיונה הגבוהה באזור לתצפית שקיעה. כולם הצליחו לעלות, השמש תפקדה יפה, ושבנו למאהל לערב מדברי רגוע.

שניה לפני שקרני השמש האחרונות נאספו לצידו השני של העולם, צדתי בזוית עיני את אחד האחיינים של נג'י מכין את העששיות לקראת הלילה. זה היה שם לשבריר שניה. האור הרך האיר את פניו הנאות בזוהר נפלא והיתה שם שלווה של רגע. זינקתי על המצלה והספקתי ללחוץ 3 לחיצות לפני שהרגע עבר. יש תמונות שאתה מצלם ויודע ברגע הלחיצה שזה זה. התמונה הראשונה היתה כזאת.

המחשבה השנייה היתה שאם פעם ארצה לשפר, תמיד תנתן לי ההזדמנות. בכל הגעה למחנה של נג'י אנחנו נטייל טיול רגלי לעת ערב ונתכנס לכוס תה מתוק וחזק במרכז המאהל. ותמיד תמיד, שניה לפני שיחשיך, ישב אחד מקרובי המשפחה היפים של נג'י ויכין את העששיות.

המשכתי להדריך במרוקו את כל העונה של 2010 ובכל טיול הגעתי עם הג'יפים ללילה המופלא בחיק חולות הסהרה. ובכל פעם הגעתי אל המאהל לאחר הליכה ולפני החושך. אבל ההזדמנות לצלם תמונה כזאת, לא שבה בשנית. אחרי הכל, הכל עניין של תזמון.