קרואטיה מתוך קיאק, שוב

קרואטיה, מרץ 2012

קו החוף של קרואטיה הוא גן עדן בלתי אפשרי לקיאקים.

מדוברובניק הנמצאת בדרום מזרח המדינה ועל ידי אזרחיה נקראת העיר הדרומית ועד הגבול ה"צפוני" (צפון מערבי) ישנם כ 500 ק'מ שעל פניהם פרושים יותר מ 1200 איים וחתיכות של אדמה שבולטות מהמים. רק כ 70 איים מיושבים וברובם הגדול הם איים של סלע גיר קשה הנושקים למים לעיתים בנטיית שכבות מרשימה ביותר. זהו גן עדן מבחינת האפשרויות שהוא טומן בחובו אך בלתי אפשרי משום החוקים המגבילים. אסור להתרחק יותר מק"מ מהחוף. אסור לישון מחוץ לקמפים המסודרים והקמפים המסודרים אינם מצרך נפוץ.

כך, יצאתי עם שותף חתירה קרואטי לפרוע חוק בין אייה המרשימים של מדינתו. 12 יום חתירה בהם מזג האוויר שיחק לטובתנו. במרץ עדיין היו חלק מפסגות המדינה מעוטרות בשלג ומי האדריאטי היו בטמפרטורה של 13 מעלות שלעיתים, ובמיוחד בשעת מקלחת, הרגישו כמו 4. אך בעונה זו לא מופרח שגשם שוטף יטרפד תוכניות וזה נחסך מאיתנו. רוח הבורה המטורפת היורדת מההרים והופכת את הים תוך דקות ספורות הגיעה לביקור מאוד סמלי בשני ערבים. זוהי רוח יבשה שמגיעה מהיבשה וסייעה לנו באותם ערבים לייבש את בגדי החתירה. רוח היוגו, הדרומית, המגיעה מהים ולכן לחה במיוחד, דווקא החליטה לנסות אותנו למשך שלושה ימים.

בחורף, נסגרים רוב המקומות התיירותיים של האיים. חוואים מהמפרצים הקטנים עוברים לגור בערים הגדולות וכך מצאנו לנו כ 400 ק"מ חתירה בהם פגשנו בעיקר דייגים וזוג חוואים שהגיע מהעיר לטפל בשטח הזיתים שלו. זו היתה נגיסה טעימה ביופי ועצמה וטבע פראי שעדיין מתקיים בים התיכון. פגשנו צבי ים ירוקים ודולפינים לרוב. בדרום האי Miljet ליוו אותנו 7 ענפות אפורות לאורך חתירה של 30 ק"מ כשהן ממתינות לנו פעם אחר פעם. שחפים התריאו על התקרבותינו לחופים ויסעורים הגיעו לבקרינו בחציות הארוכות בין אי לאי. היו ימים של ים מראה, היו ימים של ים סוער ובתוך כל אלו אנחנו התאמנו את אריזת הקיאק למזג האויר ומלבד קול המשוט המחליק אל המים נשמעה רק הסימפוניה הנעימה של קולות הטבע.

עם אנשי העיר המעטים שפגשנו שמתי לב ששותפי לחתירה זהיר, אך עם הדייגים והחוואים הוא הרגיש נוח לספר איזה מסלול אנחנו עושים. ממרומי ה 1.90 שלו, גובה ממוצע למדי בקרואטיה, היה מדבר בקולו העמוק עם בן שיחו בשפה שאני יודעת לזהות בה במקרה הטוב את הנושא, ומספר על חצייה זו או אחרת או רוח שתפסה אותנו והקשתה. קולות של התרשמות עלו בדרך כלל מבן שיחו ואז בשלב מסויים היה לרגע שקט. הדבר חזר על עצמו בכל שיחה וכבר ידעתי מה השאלה הבאה. בנימוס אירופאי היה נשאל האם גם זו הגמדה הלא קרואטית היתה בכל חלקי החתירה. ( מה לעשות....מחוץ לקיאק בעמידה מתוחה אני אולי מגיעה ביום טוב ל 1.56 מ' ) מורגל לענות את התשובה הנכונה היה עונה- אוכלת את זה בלי מלח. בכל אחת מהשיחות המעטות שהיו מתפתחות עם החוואים או הדייגים היה נאמר משפט שכבר אני צריכה לדעת בקרואטית. 

otrov se drzi u malim bocama

רעלים חזקים מאוכסנים בבקבוקים קטנים...

הדברים שעולים במחשבה

כל מי שהתנסה בימי חתירה ארוכים, כמו גם בכל פעילות ממושכת ומאמצת אחרת, יודע שהכוח לחתור לא בא רק מכוח פיזי. יש עבודה מאומצת לא פחות והיא העבודה הנפשית. בחציות ארוכות בין אי לאי כשאינך רואה לאן אתה חותר ורק המצפן מכוון אותך לכיוון הנכון, ברוח חזקה במיוחד או סתם ביום שאתה לא מרגיש בו חזק במיוחד, הכי קל לחתור כשבוחרים את נושאי המחשבה הנכונים. מגוון הנושאים שהעסיקו את מחשבתי לאורך אותם ימי חתירה היה גדול מן הסתם. באחד מימי החתירה סביב האי Vis, היום השני לרוח היוגו החזקה, יצאנו בבוקר רק כדי לנסות ולהתקדם כדי לא לצבור פיגורים ביחס לתוכנית.  הרוח היתה רוח דרומית ואנחנו היינו בחלקו הצפוני של האי וכך קיבלנו את הרוח במכות ולעיתים מסובבת בשל קו החוף. במכת רוח חזקה במיוחד היה נדמה לעיתים שהמשוט תיכף נחטף מהיד. במכות אלה עשיתי מאמץ רק להישאר במקום ולא להיגרר לאחור והבנתי מהר מאוד שאין מה להפעיל את כל המאמץ דווקא שם. כשהיה נראה קדימה שיש הפוגה קלה הייתי מתאמצת לחתור מהר יותר וכך עשינו למשך מספר שעות. בחציית המפרץ מול העיר Vis, חצייה של אולי 5 ק"מ שלא היתה נראית כחצייה כלל ביום שקט, ניסיתי להעסיק את עצמי במשהו ומצאתי את עצמי סופרת חתירות. אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש. רגע- איפה הייתי? ארבע או חמש? טוב נגיד ששלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, מה זה היה? עשרים או שלושים? מאה ארבעים או מאה חמישים? וכשמיציתי בעברית עברתי לטורקית. מאז משבר היחסים בין טורקיה לישראל לא ביקרתי בטורקיה והטורקית הדלה שבפי התחילה להתפזר. שחזרתי את כל המספרים, ספרתי עד אלף ועברתי לסווהילית. שם אין כל בעיה. זו שפה חיה במיוחד עבורי. טוב- ננסה קרואטית? גם שם צלחתי בהצלחה ושם הסתיימה החתירה המאומצת. 

הגענו למפרץ קטן ושקט והטלנו את עצמינו עייפים על החוף. הצלחנו באותו היום להתקדם אולי 12 ק"מ. שלט הפוך היה זרוק בין השיחים, ליד הבתים הפשוטים במפרץ, ציור של איסור לקמפינג, והוא רמז למה שקורא במפרץ השקט בזמן הקיץ. האי Vis נמצא בלב איזור השיוט המועדף על היכטונרים. אין לנו ברירה אלא להקים את האוהל במפרץ הזה ואנחנו בוחרים פינה שקטה, מקימים אוהל ומבשלים ארוחת ערב מוקדמת. למחרת היום מגיע דיג למפרץ שלו ואנחנו ממהרים להתקרב ולהתנצל על שפלשנו.

אין שום בעיה אומר הדיג ברוחב לב. אבל היו כאן עכשיו שלושה ימי יוגו מטורפים ואתמול לא הייתם כאן. מהיכן צצתם? צצנו מתוך היוגו, עונה שותפי לחתירה. שוב מגיע השקט המוכר מתוך השיחות האחרות עם דייגים חסונים. שוב נזרק לעברי הגמדה הישראלית מבט שואל. בלי מלח היא חתרה את זה ענה בהתרברבות שותפי לחתירה, מה ששנינו ידענו שאינו נכון כלל. התשובה לא אחרה לבוא ולא ביישה את השיחות האחרות. רעלים חזקים מאוכסנים בבקבוקים קטנים אמר הדייג ולחץ את ידי בכף ידו הגדולה והמחוספסת.