פיל פילון אפו ארוך

שמורת סמבורו, קניה. ספטמבר 2010

פילים קטנים הם תאווה לעיניים. חוסר הקורדינציה שלהם גורם להם להתנהל בצורה משעשעת  במיוחד. הם לא תמיד נראים כאילו הם הולכים לכיוון אליו התכוונו ולעיתים נראה שהם כמעט דורכים לעצמם על החדק או כושלים בניסיון לחצות כפל קרקע. צריך רק לזכור שליד כל פיל קטן ומשעשע, יש אמא גדולה ומודאגת.

סמבורו בשעת בוקר מוקדמת, עדרי הרכבים פתוחי הגגות שועטים על הדרכים המאובקות, מתפזרים לאורך הנהר בחיפושים אחרי בעלי החיים. זו מערכת מורכבת ועדינה.

המטייל בא להנות לאחר שנים של צפיה בסרטי נשיונל ג'יאוגרפיק שצולמו במכשור ארוך טווח ומשך שנות צילומים ארוכים. כל אלה לא מעניינים את המטייל הממוצע כהוא זה, הוא רוצה לראות את מה שהטלויזיה מבטיחה לו יום יום, את איך שהמסך בבית משווק לו את הטבע הפראי של אפריקה.

הנהג, מצד אחד מחוייב לחוקים יחסית נוקשים של שמירת טבע, אכופים יותר או פחות בהתאם למדינה ולשמורה, ומצד שני מאוד רוצה לתת למטייל שברכבו את מה שלשמו הגיע לאפריקה.

ובעלי החיים? הם אלה שמשך כל היום חשופים לרכבים רבים. קולות מכשירי קשר רמים המבשרים ממרחקים מי ראה מה. אולי הם סלחנים אלינו במידה לא רגילה והיה יפה לחשוב שאולי זה משום שהם מבינים שאנחנו אלה שמשלמים את הכניסות היקרות לשמורות ובכך מאפשרים לשמורות להתקיים. אבל הם  לצערי, פשוט כנראה התרגלו. מיום הוולדם מסתובבים בעלי החיים המוזרים האלה סביבם, על ארבע גלגלים, ומתוך המכסה הפתוח שלהם מציצים פרצופים מחייכים הרכונים מעל עדשות של מצלמות ומשקפות. אין זה אלא עדר נוסף שמשתלב במגוון בעלי החיים המשוטט בשמורה.

רק כל עוד שומרים הפקחים והנהגים על החוקים ונותנים לבעלי החיים את המרחב, והמטייל עדיין זוכה לראות ולחזור הביתה נלהב ומוקסם, נשמר האיזון העדין המאפשר את נוכחותה של התיירות בצורה שבה היא מתנהלת בשנים האחרונות.

מרתק לראות את סקרנותם של צעירי העדרים. כמו הצעירים שלנו המביטים בעין מסוקרנת אל משהו שאינם מכירים, כך בוחנים אותנו צעירי העדר למיניהם. גורי אריות נושכים את גלגלי הרכב, גורי תנים מושכים את מגיני הבוץ של הגלגלים, נועצים בגומי הקשיח שיניים דקות וגורי פילים מנסים להריח את הרכב, מטלטלים את חידקם ומנפנפים באוזניהם כדי לראות איך יגיב בעל החיים המוזר הזה ואז חוזרים לדווח לאמא. בספטמבר 2010, יצא לי לשבת ליד הצגה שלמה של הפילון המקסים הזה ולהיזכר בפראנק, צלם שעבד בקניה שנים, פראנק נקלע פעם לצילומי פילון קטן שעשה לו הצגה שלמה. לאחר שעת צילומים יפה ומרגשת הפילון התקרב יתר על המידה, פראנק לא קרא נכון את התמונה. כל כך היה שקוע בצילומיו שמיד התכונן לסדרה נוספת של תקריבים. אמא פילה עצומה יצאה מהשיחים בריצה ולימדה את פראנק לקח שלא ישכח לעולם. הוא ניצל מהעניין בנס, מצלמתו ובגדיו לגופו והשאיר את רכבו החרב לפילה הזועמת. צריך אדם לדעת את מקומו במערכת העדינה הזאת הוא אמר לי אז בהשלמה.